פוסטים

MINIMAL INVASIVE – ניתוחים בשיטה פולשנית מזערית

/ב /על ידי

ניתוח בשיטת ה MINIMAL INVASIVE משמעותו ניתוח בשיטה זעיר פולשנית, המבוצע בחתך מזערי בלבד.

הניתוח בשיטה הזעיר פולשנית פותח לראשונה על ידי ד”ר מורטון פולוקוב בשנת 1945. בעשורים שחלפו מאז, ההתקדמות הכירורגית ופיתוח הציוד החדשני הובילו למצב כיום, בו הניתוח בשיטה הזעיר פולשנית הינו  בטוח יותר ותוצאותיו צפויות יותר.

ההתערבות הכירורגית מתבצעת דרך חתך קטן, אליו מוחדרים כלים אשר תוכננו במיוחד לביצוע ניתוחים מסוג זה. על ידי כך, חשיפת השדה הכירורגי, הנזק לרקמה והצלקת העתידית הינם מינימאלים.

היתרונות העיקריים בשיטה זו, הם התאוששות מהירה של החולה לאחר הניתוח, בשל פגיעה מינמאלית ברקמות רכות במהלך הניתוח. הסיכוי הקטן יותר לסיבוכים. התוצאה האסטתית העתידית עקב צלקת מינימלית.

ניתוחים בגישה זעיר פולשנית, מבוצעים למגוון פתולוגיות בתחום כף הרגל וקרסול.
בין השאר מבוצעים ניתוחים אלו לצורך תיקון בוהן קלובה, HALLUX RIGIDUS, בוהן פטישית, HAGLUND DEFORMITY, דרבן של העקב, ניורומה על שם מורטון וכן לצורך הסרת נגעים גרמיים שונים כגון אוסטיאופיטים בגבולות מפרק ועוד.

 

 

 

 

HALLUX RIGIDUS

/ב /על ידי

שינויים ניווניים במפרקים עלולים להופיע גם במפרקי כף הרגל.

בשכיחות הגבוהה ביותר, המפרק שנפגע בכף הרגל הוא מפרק הבוהן הגדולה, הקרוי גם metatarsophalangeal joint. השינויים הניווניים הסחוסיים, כדוגמת אלו הקורים גם במפרקים אחרים בגופינו (ברכיים ומפרקי הירכיים) עלולים לגרום לנוקשות של מפרק הבוהן הגדולה, במקביל להווצרות זיזים גרמיים סביב המפרק.

מצב זה קרוי HALLUX RIGIDUS.

מפרק ה MPJ נע בכל צעד שאנו עושים, ועל כן המצב מלווה בכאבים בזמן ההליכה.
HALLUX RIGIDUS שכיח יותר בגילאים 30-60, והסיבות להופעת התהליך הניווני דווקא במפרק זה לא תמיד ידועות. לעיתים הסיבה קשורה לטראומה מקדימה למפרק הנ”ל, או לשינויים בעומס על המפרק בשל דפורמאציות אנטומיות של כף הרגל.

הסימנים העיקרים הם נוקשות של המפרק, כאב בתנועה, והופעת נפיחות סביב המפרק הנקראת BUNION או CALLUS.

הטיפול ב HALLUX RIGIDUS כולל שמוש בתרופות נוגדות דלקת, מדרסים להפחתת העומס על המפרק והגבלת תנועת המפרק תוך כדי הליכה. שמוש בנעל רחבה יותר, לצורך הורדת הלחץ המקומי על המפרק. ניתן לשלב הזרקות של סטרואידים למפרק.

טיפולים ניתוחיים אפשריים עם התקדמות המחלה, ובמידה והטיפול השמרני נכשל.
הטיפולים הניתוחיים כוללים הסרת הזיזים הגרמיים בפרוצדורה הקרויה CHEILECTOMY. טיפול זה מתאים בדרך כלל לדרגת חומרה בינונית של המחלה.

במצבים קשים יותר מומלץ בדרך כלל לקבע את המפרק בפרוצדורה הקרויה ARTHRODESIS. כריתת האזור הסחוסי של המפרק, ונעילת המפרק על ידי קבוע מתכתי. זאת, מתוך מטרה לקבל עמדה קבועה של המפרק עם מינימום הפרעה בהליכה, והורדה משמעותית של הכאבים.

בשנים האחרונות, ניתוחים להחלפת מפרק ה MPJ הפכו לפופולארים יותר, ועם השיפור במשתלים, יש כיום תוצאות טובות לניתוחים מסוג זה. ההמלצה העיקרית לניתוחי ARTHROPLASTY (החלפת מפרק) היא עדיין באוכלוסיה מבוגרת יותר הסובלת מ HALLUX RIGIDUS, מתוך ההבנה שבאוכלוסיה צעירה, המשתל יעבור שחיקה מהירה, ויצריך ניתוח חוזר מהר יחסית.

רק בריאות!